ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

הטקסט הבא פורסם ב" בתוכנו" מס. 205  1961.1.8 עם סיום י"ב וקבלה לחברות. ודאי תנחשו בהמשך מי כתב אותו... 1949 - כיתה א' היום אדית הגננת לימדה אותנו להגיד שיר ארוך נורא. למה שעברנו לבניין ב' עם שתי קומות. אדית אמרה שאנחנו עוברים לכיתה א' ומעכשיו נהיה גדולים נורא. קיבלנו הכול חדש ואפילו מכנסיים עם שליץ בלי כתפיות. הלכנו בתהלוכה זוגות-זוגות מהגן ועד בנין ב'. הייתי בזוג עם בלהה וכל הזמן משכתי לה בצמה. אבא שלה מנצח בקלות את אימא שלה.  1950 - כיתה ב' היום היה לנו חופש בצהריים. בגלל שהתחלנו ללמוד תורה. תמיד כשאני צריך פיפי, אי אפשר להיכנס למקלחת כי המטפלות מתקלחות במקלחת של הכיתה. אתמול גורי ואני היינו צריכים, והיה תפוס, אז אני עשיתי בנעלי הבית שלי, וגורי בספל של פינת הבובות. אבא שלי הוא הכי חשוב מכל האבאים בכיתה, אפילו מהאבא של בלהה. לפני אתמול אמא סידרה אותו ואז הוא הצטרך להשכיב אותי לישון. כשאבא משכיב, אני מרוויח כי כל הדרך הוא מדבר עם המון חברים ועד שמגיעים לבית כולם כבר במיטות, אפילו בלהה. בכלל הכי טוב כשאבא משכיב. 1951 - כיתה ג

לפני כמה זמן עיתונאית פנתה לארכיון בשאלה לגבי ועדות הקליטה לאורך השנים בקיבוץ. השאלה עוררה אותנו לחשוב על משמעות המושג וגילגולו. ונתחיל בציטוט מתוך הספר "אלף-בית של קיבוץ" מאת עזריה אלון ואראלה (מגזרות), 1993 "ק, קליטה: האם יכול איש שלא השתתף בהקמת קיבוץ, ולא נולד בו להתקבל אליו כחבר ולחיות בו? כן. הקיבוצים קולטים חברים חדשים מכל הארצות ומכל עדות ישראל. מי שמבקש להיות חבר בא קודם לקיבוץ כמועמד, חי בו שנה או יותר; עובד, מכיר חברים, החברים מכירים אותו. הוא מרגיש מה זה קיבוץ. במשך הזמן הוא מחליט אם הוא באמת רוצה לחיות בקיבוץ, ובאספה מחליטים החברים אם הם רוצים בו כחבר. כך הוא נהיה לחבר." המונח של ועדות קבלה לא היה מונח מחצר הקיבוץ, אלא חדר מתוך צורות חיים אחרות – יישובים קהילתיים וכו', ארגונים כלכליים, שקיבלו חברים חדשים בתהליך של בחירה ולא של קליטה. שאלנו את עצמנו מה השתנה, וגילינו כמה דברים שלא היינו מודעים אליהם עד כה, אז הנה קצת מן הגילויים הקטנים הללו. בראשית היה קיבוץ אחרי פילוג - קיבוץ שרצה להגדיל את שורותיו, גם בגלל שהיה דרוש כוח עבודה, ו

נכנסתי ל"מול הלול", חנות היד השנייה במתחם בגבעת חיים איחוד. ישר היא מצאה חן בעיני. היא קרצה לי במתכתיותה החיננית. אפילו היה כתוב עליה " אדית אקשטיין ". הלכתי. חזרתי. לא יכולתי פשוט להשאיר אותה בחנות. כי אם אני לא אקח אותה, אולי מישהו אחר ייקח אותה הרחק מכאן. מכור מחצבתה. אז קניתי אותה. את המנשקה של אדית אקשטיין. חשבתם שזו המצאה שלנו? תחשבו שוב... באנגלית קוראים למתקן Tiffin carrier או dabbas Tiffin הוא כינוי בהודו לארוחה קלה באמצע היום. מי שביקר בהודו בודאי ראה כיצד הם סוחבים עם זה אוכל במנות. משתמשים במתקן זה גם בברזיל, מלזיה ואינדונזיה.... והונגריה. פעם גם השתמשו בה בגרמניה אבל כיום כבר לא. אולי משם זה הגיע אלינו. באינטרנט מצאתי את המנשקה למכירה ב-250 ש"ח (אני שילמתי פחות!) האמת, כבר כתבתי על המנשקה בפוסט אחר בבלוג זה ... אבל כנראה שיש לי חיבור מיוחד אליה אז חזרתי אליה שוב... מנשקות במטבח דיאטה גח"א את הסיפור הנחמד הבא מצאתי באתר אנשים של פרופ' עוז אלמוג: "לא כל הח