רשומות

גבעת חיים איחוד בכדורמים - עבר, הווה ועתיד! / מיקי הדר

תמונה
מיקי הדר מזכיר נשכחות ואומר: "יש פוטנציאל גדול לקבוצת הכדורמים של גבעת חיים איחוד. צריך להשקיע ולראות תוצאות. אפשר להסתכל לעבר הרחוק, להתענג, לעבוד קשה בהווה ולראות תוצאות כבר העתיד הקרוב."
להלן קצת נוסטלגיה מהכדורמים המקומי - רחוקה אך רלוונטית מאוד מאוד, גם לימים אלה, הלוואי! הפועל גבעת חיים זכתה ב-22 אליפויות מדינה ו-18 גביעי מדינה וכן אינספור אליפויות בגילאים השונים.
ענף הכדורמים בישראל צריך להתקדם. 70% מרמתו כיום – במישור הבינלאומי. זאת לא נבואת זעם – זה אפשרי, זה כבר היה במידה מסויימת, וזה חייב להיות.
הפועל גבעת חיים בכדורמים, שזה כולל את כל שחקניה ובראשם מייסד הקבוצה ראובן שפע, הוכיחה שאין גבול ליכולת ולרצון.



מכבי תל אביב של הכדורמים 
מתוך כתבה שפורסמה בידיעות אחרונות – סוף שנות ה-80

הפועל גבעת-חיים איחוד הבטיחה לעצמה השבוע אליפות שמינית רצופה ותשע-עשרה בסך הכל – אבל בקיבוץ לא מתרגשים מזה. "גם התרומה של הקיבוץ לקבוצה זה לא מה שהיה פעם", מגיב המאמן-שחקן עופר פרידמן. אולי זה בגלל שמחצית משחקני הקבוצה לא נולדו בגבעת- חיים. כל זה לא מפריע לאימפריית המים, שמתוך 45 …

כיכר הטרקטור על שום מה? / ראובן פיינברג

תמונה
כמעט כל יום חלקנו עוברים בכיכר שזכתה לשם "כיכר הטרקטור" על שום הטרקטור הצהוב שעומד במרכזה.
אף אחד לא החליט שכך קוראים לכיכר, אבל מה יותר טבעי מלהגיד - בכיכר של הטרקטור תמשיך ישר... או שמאלה...
אז מה הסיפור של הטרקטור המכובד הזה שזכה לכיכר?
למזלנו ראובן פייבנרג כבר מזמן סיפר את הסיפור. אנחנו רק היינו שם לשלוף את החומר...
הסכיתו לסיפור ופעם הבאה אל תגידו - בכיכר הטרקטור סע ישר, אלא בכיכר הD5 סע ישר...



איך רכשנו את ה- D5?

השנים היו שנות ה-70 – והטרקטור הישן ששימש אותנו לעבודות השדה כבר לא נשא בעול של עיבוד השדות.
שמענו שבקיבוץ יגור עומד במוסך טרקטור למכירה. כשהגענו לשם שלחו אותנו לסטולר מכפר חסידים. הוא לא רצה למכור אותו, הוא קיווה שהבן שלו ימשיך את העסק של עבודות העפר. אבל אנחנו ידענו שלבן אין כל כוונה כזו...

הבנו שאם לא נלחץ עליו הוא לעולם לא ימכור את הטרקטור, כי הוא כל-כך היה קשור אליו.

מה עשינו?

הכנו צ'ק מבעוד מועד, באנו לסטולר לפגישה נוספת, ואז, ממש בכוח, דחפנו לו את הצ'ק לידיים. פשוט לא השארנו לו ברירה, אלא למכור לנו את הD-5 שכל כך חשקנו בו.

עוד שנים רבות אחרי בי…

חפצים מספרים (2) / חנוש מורג

תמונה
בביתה של סימה שרי תלויה תמונה מצוירת בצבעי מים, יפהפייה, ובה מתנשא חדר האוכל הישן של הקיבוץ, מאחוריו נראים מבני המכבסה והמחסן. הציור נעשה על ידי נחמיה שטנצל, בן דוד של סימה שרי, באחד מביקוריו בקיבוץ. השנים - ראשית שנות השבעים, ניכר שהירק מועט ביותר, לכן גם אפשר לראות בעומק התמונה את המבנים שמאחורי צריף חדר האוכל.

בכל אחד מביקוריי בביתה היפה של סימה אני משתהה רגע ליד התמונה, מסניפה קצת נוסטלגיה וקצת אמנות. לא פעם גם שוחחנו על הסיפור מאחורי התמונה, אבל לא יותר מכך. עד אשר לפני חודשים מעטים, ברגע של כנות, אמרתי לסימה את המשפט הבא: "סימה, הציור הזה חייב להישאר בקיבוץ". סימה כאילו כבר התכוננה לאמירה הזו ענתה לי בפשטות: "הוא יישאר".


כעבור כמה שבועות סיפרה לי שיורם, חתנו של דן ידידה ז"ל, צלם מקצועי במקצועו יצלם את הציור.
התוצאות הגיעו – צילום מוצלח ביותר של ציור המים. אם אתה לא יודע שזה לא המקור, לא תרגיש בהבדל. סימה השאירה לנו את הבחירה למצוא לו את המקום הראוי – מועדון? חדר מזכיר (סליחה, הנהלת קהילה...)? שבו כבר אוסף לא קטן של ציורי הקיבוץ והמגדל...

ההחלטה נפלה - ב…

ימים ראשונים - ראשית ההתיישבות בגבעת חיים / יהושע דומידיאנו (לימים מדיני)

תמונה
לכבוד ה14 ביולי אנו מציגים בפניכם מסמך נדיר שהובא לארכיון על ידי שמעון הישראלי.

מתוך הספר "גבעת חיים" שיצא בשנת 1947 במלאת 15 שנה לגבעת חיים עמודים 47-49

שלושה ניצני ישובים היו לפנינו בוואדי חוארית: ארגון ויתקין במערב, קיבוץ השוה"צ בצפון מזרח ואביחיל בדרום מערב.
השטח כולו היה מחולק ל 9 חלקת וכל חלקה מסומנת במספר. לנו הובטחה חלקה מספר 9. כלומר השטח שאנו יושבים עליו היום. אך הייתה גם הצעה על חלקה מספר 6, המקום שבו השתכנו אחר"כ מתיישבי "חיבת ציון". יודעי דבר המליצו על החלקה הזו ודברו על ליבנו לקבל את ההצעה. אך לא רצינו לסמוך על דעת אחרים ויצאנו מצוידים במפות, לבדוק בעצמנו את טיב השטח.

ימים אחדים התרוצצנו על פני המרחב השומם ואת החלקה הנכספת לא מצאנו. סוף סוף הצלחנו לגלות יתד-גבול תקועה באדמה ובעזרתה מצאנו את החלקה מספר 6. השטח עורר בנו התפעלות אך זו צוננה מהר משנודע לנו כי קיימים עיכובים משפטיים ליישובו מיד, הואיל וחלק מהקרקע עוד היה נתון ברשות הערבים, ולפי חוזה הקניה עליהם לפנותו רק מקץ שנה ומחצה. בעוד אנו שוקלים ומתייעצים עם מומחים, אם לבחור במספר 6 או 8, ה…

שוטרים בטקס אבן הפינה

תמונה
היום נכנס לארכיון דן שגיא, אחרי שהוא כתב בפייסבוק של הקיבוץ ברכת מזל טוב לרגל 65 שנים לקיבוץ.
והנה דן, כרגיל מלא ידיעות כרימון, מספר לי על השוטרים בטקס אבן הפינה של הקיבוץ.
תמיד כשהסתכלתי בתמונות של הטקס תהיתי למה יש שוטרים ולתומי עניתי לעצמי שזה בטח השומרים של בן גוריון.


אז הנה הסיפור שמספר דן על הטקס:

היום- 23.5.1952, לפני 65 שנים בשעות אחה"צ נערך טקס אבן הפינה של הקיבוץ.

בהכנת הטקס עבדו ראשוני החברים שבאו עם כפר סאלד וילדי הכיתות הבוגרות. לטקס הגיעו נציגי המנהיגות הארצית בראשות ראש הממשלה בן גוריון. כמו כן הגיעו גם נציגים מכל ישובי הסביבה כולל תושבי מעברת אליכין.

לצורך אבטחת האירוע היתה נוכחות גדולה של שוטרים. מדוע היו צריכים להגיע כל כך הרבה שוטרים?

היה חשש להפגנה של תושבי מעברת אליכין, שהתמרמרו על כך שמוקם ישוב חדש בעוד הם נשארים במעברה.

זמן הטקס נקבע לשעה 14:30 כדי לא לגרום לחילול שבת של מנהיגי הישוב והאורחים.

דן עבד כמה ימים לפני הטקס על השלט גזית נבנה שבנה זאב גוטקינד.



מכתב של אלישבע מיכאלי על הטקס

עוד אל אבן הפינה מאת דן

אנחנו הבנאים - שיר שהושר בטקס

חידה בלשית


להתרגש בארכיון / היידי עפרון

תמונה
יש כאלה שבכלל לא מבינים כמה ארכיון יכול להיות מרגש.

אותי מרגש פשוט להיכנס לגנזך, ולהרגיש כאילו נכנסתי לחדר האוצר של תות אנך אמון.

מרגש אותי לתת לאנשים פתיתי נוסטלגיה שמרגשים אותם.

ואני יכולה להמשיך ולהתפייט על ההתרגשות אבל הפעם אני רוצה לספר לכם על התרגשות נחמדה שהיתה לנו בארכיון שבוע שעבר.

לפני כמה חודשים ראינו שיש "קול קורא"  של רא"י - רשת ארכיונאי ישראל יחד עם משרד ראש הממשלה (מילה טובה למשרד ראש הממשלה לא יאומן...), והספריה הלאומית שבו מזמינים ארכיונים ברחבי הארץ, מכל הסוגים, להגיש פרויקט לדיגיטציה (העברת החומר לדיגיטלי).

אנחנו בארכיון מילאנו את ה"קול הקורא" ובקשנו לסרוק את כל הכרזות/פוסטרים/פלקטים שיש לנו בארכיון - אוסף נאה לכל הדעות.

והנה שבוע שעבר התבשרנו שאכן, הספריה הלאומית תסרוק את האוסף שלנו!

אז התרגשנו. וזה כייף להתרגש.

הנה לפניכם כמה כרזות נהדרות שיש לנו בארכיון:















קבוצת שקד ילידי 1966 / דני לקר

תמונה
דני לקר (אח של שמוליק לשם) שלח לנו צילומים שצילם אגון לקר, של מחזור כ"ח - קבוצת שקד. ביקשנו ממנו קצת מידע נוסף...

הקבוצה מנתה בתחילת הדרך 12 ילדים (8 בנים וארבע בנות).
בכיתה ז' נקלטו 12 בני ובנות "קבוצת נוער" בצורה כמעט משולמת וקבוצת שקד הפכה לאימפריה של 24 חניכים!

כיום בגיל 50 + יצרנו קשר באמצעות הואטסאפ והפייסבוק ומתכננים מפגש :-)










אמנות במרחב הפרטי והציבורי בקיבוץ / חנוש מורג

תמונה
הסיפורים  שעומדים מאחורי היצירות טבולים בזיכרון עמום מימים עברו ובהרהורים על ימינו אנו.
אשמח אם חברים יוסיפו זיכרונות משלהם על יצירות שהם זוכרים מילדותם בעבר - בבתי הוריהם או במרחב הציבורי הקיבוצי.

פסל עץ – גילוף 
בפרוזדור המועדון עמד לו זמן רב פסל עץ מעשה ידיו של מתנדב ששהה כאן באחת מן הקבוצות הגרמניות שהרבו לעבור כאן. את עבודתו זו הוא תרם למועדון הקיבוץ. שנים רבות היה הפסל חלק מן המקום. פינדה מיקם אותו על כַּן, נדמה לי שהיה זה בלוק פשוט, וכך הוא נשאר ללוות את המועדון במשך שנים רבות. עם השיפוץ הוא עבר לארכיון, בכל זאת עבודת אמנות, לא נעים לזרוק... כאן, קיץ וחורף הוא עומד מוגן, אבל כשהארכיון עבר שיפוץ לפני אי אלו שנים הוא קצת הוזנח ופגעי הטבע השאירו בו חותמם. בין שטיפת רצפה אחת למשנה הוא משנה מעט את מקומו, אך הוא כאן. מנסה להזכיר משהו. לא פעם אני תוהה איך זה שרק אני זוכרת לו חסד נעורים, עוברים פה לא מעט אנשים, מה, הם לא זוכרים אותו מימים עברו, לא תוהים מי עשה ומתי?




באלבום מספר 14, שנת 1967, מצאתי תמונות מאירוע פרידה של אחת הקבוצות הגרמניות ששהו כאן. ביניהן גם תמונת האמן עם יצירתו. אות…

סקיצות ללילה בגן דולב / שרון רשב"ם פרופ

תמונה
בכל ערב היינו מגיעים מלווים באחד ההורים אל הגן.

היו הריטואלים הרגילים, לכל ילד היו ההרגלים שלו.
צחצוח שיניים, שירותים והפרידה מבגדי הערב לטובת הפיג'מה שחיכתה על המיטה.

כל הורה בחר לנצל את הזמן הזה לטובת טקס פרטי עם ילדיו. הקראת סיפור בהמשכים, שיחה שקטה או כמה מילות פרידה. לאט לאט היו הקולות משתתקים. ההורים היו נפרדים והמטפלת הייתה שמה תקליט על הפטיפון במסדרון (העגורים) או שרה לנו שיר ערש שאהבה (במשעול בלב שדות... זוג פוסע לבדו וידה בתוך ידו...).

היינו שוכבים במיטות. כל אחד עם עצמו. לפעמים היינו מתלחשים ביננו, מחכים שהמטפלת תלך לביתה. אלו שהחליטו להירדם היו נעלמים לתוך שינה.

בחוץ היו צרצרים, תנים, ציפורי לילה, ינשופים. כל אלו קיבלו ממדים עצומים, מכושפים.
ולי היה החלום שהיה חוזר לבקר אותי כמעט בכל לילה, דב ואריה לבן היו רודפים אחרי מסביב למבנה של הגן. רודפים ורודפים עד שהייתי קופצת לתוך סל הכביסה.

ליל מנוחה.








ארכיקפה יום המשפחה

תמונה
יום המשפחה חל ב26 לפברואר, האם אתם יודעים למה?
בעבר יום המשפחה צויין כ"יום האם" (ולא נכנס לסיבות שהובילו לשינוי).
בעולם מצוין יום האם ביום ראשון, השני בחודש מאי, ואילו בישראל מצוין יום המשפחה בל' בשבט.
אז למה דווקא בתאריך זה?
זהו תאריך מותה של הנרייטה סאלד, שהקימה את ההסתדרות הציונית הדסה - ארגון הנשים, ולכבודה קישרו בין התאריך לבין המשמעות של יום האם.
אבל לא לשם זה התכנסנו בפוסט הזה...
הארכיון מזמין כל אחד ואחת להגיע בשבועיים הבאים לארכיון למפגש קפה ונוסטלגיה שבו אתם יכולים להציץ בתיק המשפחה, לגלות דברים חדשים ולהתרפק על הנוסטלגיה (או שלא...) וגם להתבונן בצילומים משפחתיים.
נשמח לקבוע אתכם.
אפשר לפנות להיידי – 0528933172 או חנוש 054-9039945

אנחנו נעלה בכל יום תמונות משפחתיות לאלבום בפייסבוק. אתם מוזמנים לשלוח לנו צילומים או בקשות מיוחדות ונשתדל להענות כמיטב יכולתנו. בסוף נעלה הכל לאתר הקיבוץ.